Victor Vasarley, Vega II, 1957

תעתועים אופטיים והזמנה לבחינה מחודשת: תערוכה לכל המשפחה

30 הדפסים של האמן מ"ק אֶשר, שרבות מעבודותיו (כ-200) נמצאות באוסף של מוזאון ישראל אך לא הוצגו בפומבי כבר שנים רבות, היו נקודת המוצא לתערוכה "תעתועים", שנפתחה בתחילת החודש באגף הנוער של המוזאון. בזכות העיצוב של חנן דה לנגה הן זוכות למעין מיני-תערוכה במרכז חלל הכניסה, בדמות עמודים המשתלשלים מהתקרה, שעליהם הן תלויות כאילו היו "יער" סוריאליסטי.

בתערוכה מוצגות כמה מהמפורסמות שבעבודות עמוסות משחקי הפרספקטיבה ותעתועי החושים המתוחכמים-לעילא של האמן ההולנדי, שהפך ליקירם של חובבי החידודים המתמטיים.

ציור שמן היפר-ריאליסטי של ערן שיף מושך את העין: אוטוטו אתם נכנסים לחדר המצויר בתמונה. עוד לפני כן תקבל את פניכם מעלית רגילה לגמרי לכאורה. אבל משתפסעו לתוכה, תגלו שעל אף חזותה המוכרת זו אינה מעלית ככל המעליות, אלא מיצב וידאו ביקורתי של האמן ההודי ג'יג'י סקריה (Gigi Scaria). וכשתיעצרו מול תמונתו של ברתולומאו בטרה "דומם עם כלי נגינה וספרים", זה לא יהיה מפתיע אם תתהו מי החצוף שהעז לגעת בתמונה ולנגב ממנה את האבק באצבעו.
להוציא את עבודתו של בטרה האיטלקי בן המאה ה-17, כל היצירות המוצגות ב"תעתועים" הן עבודות אמנות מודרנית ובת-זמננו, הן של אמנים ישראלים – בוקי שוורץ, אורי גרשט, טליה קינן, גיל שחר וגל ויינשטיין, אם לנקוב בשמות אחדים – והן של אמנים מהעולם. הן מוצגות תחת שלוש קטגוריות-גג: צללים והשתקפויות ("איש צעיר" של טים נובל וסו ובסטר), חומרים מתחזים ("כרובית" של מיכאל ספרר, "תיירים" של מאוריציו קטלן) ואחיזת עיניים (ויקטור וסרלי), והמשותף לכולן הוא הצלחתן להטעות את העין האנושית.
"כל אחת מציגה סוג של תעתוע, של חוסר ביטחון במה שאני רואה", כדברי דניאלה שלו, אוצרת התערוכה. אלא שתעתוע זה, היא מסבירה, אינו המטרה אלא אמצעי לומר משהו – על החיים, על המציאות, על החברה, התרבות והמקום. כך יוצאים המבקרים מועשרים ברובד הנוסף של העבודות, ומכיוון ש"תעתועים" פונה לכל המשפחה – לצעירים וגם למבוגרים – טקסטים קצרים ובהירים מלווים את העבודות ומספקים להן הסבר מבלי לגלוש למורכבות-יתר, אך גם מבלי להתיילד.

Michael Sperer, Untitled (Cauliflower), 2010

"תעתועים" במוזאון ישראל. צילום: ברק אהרון

Tim Noble and Sue Webster, Youngman, 2012

Escher, Waterfall, 1961

Einat Arif-Galanti, Watermelon and Electric Guitar, 2001

Escher, Day and Night, 1938

Bettera, Bartolomeo, Still Life, after 1688

"תעתועים" במוזאון ישראל. צילום: ברק אהרון

Maurizio Cattelan, Tourists, 1998

(סיגל נמיר)

אהבתם?

• ילדים
• מוזאון ישראל

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

Oded Ezer: Feedback, detail from video

המעצב עודד עזר משתתף בתערוכה חדשה בלונדון על דיסטופיה עתידנית

התערוכה "ארמון הזיכרון" (Memory Palace) שנפתחה היום במוזאון ויקטוריה ואלברט בלונדון היא תערוכת-סיפור המתעמתת עם הדרכים שבהן אנו חווים היום סיפורים. "לו יכולתם לשמור רק על זיכרון אחד, מה הוא היה?" שואלות אוצרות התערוכה לורי בריטון-ניוול (Laurie Britton Newell) וליגאיה סאלאזר (Ligaya Salazar), שגם הגו את הקונספט הייחודי שלה.
הן פנו לסופר הארי קונזרו (Hari Kunzru) וביקשו ממנו שיכתוב סיפור שישמש בסיס לתערוכת עיצוב. קונזרו נענה לאתגר וכתב סיפור דיסטופי שמתרחש בלונדון עתידנית ואפלה, מאות שנים לאחר שתשתיות המידע העולמיות קרסו בסערה מגנטית. העיר נתונה תחת שלטון טוטליטרי שמכתיב פשטות ובערות, ואוסר תיעוד, כתיבה, איסוף ויצירת תרבות. גיבור הסיפור נמצא בכלא. הוא נתפס, נחקר בעינויים ולבסוף מוצא להורג בעוון ניסיונותיו להחיות את "אמנות הזיכרון".

הסיפור חולק ל-20 פסקאות, ואלה נשלחו ל-20 מעצבים ומאיירים בולטים, שהתבקשו להגיב אליו בכל דרך שיבחרו. אחד המשתתפים הוא עודד עזר.

מאז פצח בקריירה כמעצב וטיפוגרף עצמאי, עזר מקפיד לפעול גם בזירה הבינלאומית. עבודותיו זכו במשך השנים לפרסים רבים, הוצגו במוזאונים ובתערוכות, זכו לחשיפה בכתבי עת בינלאומיים ונמצאות באוספים הקבועים של המוזאון לאמנות מודרנית בניו יורק ובמוזאון ישראל. בין השמות הבולטים בתערוכה אפשר למצוא גם את פיטר בילאק (Peter Bil’ak), לוק פירסון (Luke Pearson), אריק קסלס (Erik Kessels) ועוד, כולם מעצבים, טיפוגרפים ומאיירים ידועים בסצנת העיצוב העולמית.

"הפסקה שנבחרתי לפרש הייתה אחת המיוחדות בסיפור", מספר עזר, "ובה הגיבור מנסה לגלות מחדש את משמעותן של שמונה מילים ספציפיות – גם אם מעט אקראיות: לקוח, אינטרנט, פוטושופ, מנהל, פידבק, הפצצה, תא קולי, אנטרפרייז. כמו שילדים קטנים עושים לפעמים, הוא מדמיין משמעות אינטואיטיווית ומנותקת לחלוטין למילים אלה, באופן שכבר קשה לזהות בה את משמעותן כפי שאנו מכירים אותה".

"בחרתי להגיב לכל הגדרה בסרטון וידאו טיפוגרפי קצר. בשנה האחרונה אני משתדל לעבוד במדיום הזה, שמאפשר לי עבודה טיפוגרפית ניסיונית בתנועה ובקצב, באופן שהפרינט לא מאפשר".

עזר מספר שהעבודה ארכה שלושה חודשים אינטנסיביים ונעשתה בשיטת ניסוי וטעייה, עם צוות שכלל גם את מיכל שני, דורון בנטוב ושגיא הוברמן – שהפיקו, צילמו וערכו את "הרעיונות הפסיכיים שלי", ובתמיכתו הנדיבה של המכון הטכנולוגי חולון, שבו הוא מלמד.
"הסרטונים אינם בשום פנים אילוסטרציה של הטקסט, אלא מהווים ישות עצמאית המגיבה לעקרונות של ההגדרות, יותר מאשר להגדרות עצמן. הסרטונים 'מדברים' דרך הטיפוגרפיה, על נושאים שדומה שאני חולק את העניין בהם עם הסופר, כמו צריכת טקסט אלטרנטיבית או איוּן והשטחה שיטתית של תרבות והשמדת מידע שקטה. עדיין לא ראיתי את עבודותיהם של המשתתפים האחרים, כך שעוד מוקדם לי להגיב… אבל אני יכול לומר שאני סקרן מאוד לראותן".

Oded Ezer: Internet, detail from video

Oded Ezer: Customer, detail from video

Oded Ezer: Photoshop, detail from video

Oded Ezer: Voicemail, detail from video

Oded Ezer Enterprize, detail from video

  (יובל סער)

אהבתם?

• טיפוגרפיה
• מוזאון ויקטוריה ואלברט
• עודד עזר

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

אאא

העולם הווירטואלי והחיים "האמיתיים" מתמזגים בתערוכת עיצוב חדשה

"כששומעים את המילים 'השפעת העולם הדיגיטלי על עולם העיצוב', אנשים מיד מדמיינים תערוכה מתוחכמת עם הרבה טכנולוגיה ומסכים, וזה הדבר האחרון שרציתי לעשות", מספר יובל סער (שלנו!) על "אונליין אופליין", התערוכה שאצר במסגרת העונה הישראלית לעיצוב בחולון.

"אונליין אופליין" מבקשת לשתף את כולנו, אנשים מתחום העיצוב ומחוץ לו, בכל אותם מעשי "קסם" שהתאפשרו בזכות הטכנולוגיה הדיגיטלית, ושעד לפני שנים מעטות לא יכלו להתרחש.

כך לדוגמה, ללא המהפכה שעשו אתרי מימון ההמונים – שבזכותם יוצרו Lithe Clock, השעון של סטודיו ו…, ו-Florentine Kitchen Knives, סדרת הסכינים של תומר בוטנר - ספק אם היו בוטנר, שי כרמון ובן קלינגר, ומעצבים צעירים רבים אחרים, מצליחים לגייס די כסף לייצור מוצריהם, ועוד פחות מזה לשיווקם, בזמן כה קצר. וללא האינסטגרם, מה היו סיכוייה של גפן רפאלי לחשוף את איוריה לעשרות אלפי אנשים ברחבי העולם?
דוגמאות אחרות להשפעת המהפכה הדיגיטלית על עולם העיצוב, ודרכו על חיי היומיום שלנו, הן Waze, האפליקציה הסלולרית שנמכרה לאחרונה לגוגל, או Any.Do, שהופכת את ניהול המשימות היומיות לחוויה משחקית פשוטה וחכמה.
מוצג נוסף בתערוכה הוא גופן "אלף", שעיצבו מיכל סהר ומושון זר אביב מתוך מוטיווציה להגדיל את מבחר הגופנים הקיימים בעברית ברשת, ובעיקר להוות אלטרנטיבה ל"אריאל", השליט המוחלט במסכי העברית. בצעד יוצא דופן עיצבו השניים ל"אלף" גם גרסת פרינט.

הכלים שמציע העידן הדיגיטלי שזורים גם בכל פעילותה של קבוצת מעצבי הגופנים אאא – מהחבירה לקבוצה גם ללא ישיבה משותפת באותו חלל, דרך הפצת העבודות ועד יצירת קהילה מקומית של טיפוגרפים ומעצבים גרפיים. על ידי הדפסת פוסטרים וקיום סדנאות, הרצאות ואירועי השקה, מדלגים האאאלפים בטבעיות בין שני העולמות: האונליין והאופליין.

העבודות שבחר לתערוכה, אומר סער, מתאפיינות בפן עיצובי מרשים או מיוחד. כזה הוא הפרויקט HOW TO, שהושק לראשונה בשבוע העיצוב של בייג'ין בשנה שעברה, וזוהי הצגתו הראשונה בארץ.

בהשראת הז'אנר הפופולרי של סרטוני "עשה זאת בעצמך" שכבש את יוטיוב, פנו יוזמות הפרויקט, האוצרות ליאורה רוזין וניצן דבי, לקבוצה נבחרת של מעצבים מישראל ומסין, ובהם עזרי טרזי, טל מור, מאיה בן-דוד, רועי וספי ינאי ותהילה לוי הינדמן, וביקשו מהם ליצור אובייקט מקורי תוך שהם עושים שימוש במלאכה או במיומנות שלמדו מסרטון ההדרכה שקיבלו. "כך לדוגמה, בהשראת סרטון הדרכה יפני לקיפול חולצות טי, יצר טל גור סדרת חולצות מודפסות באמצעות פטיש להשטחת שניצלים; סרטון המלמד להכין צמר גפן מתוק שימש את סטודיו רדיש ליצירת מוביילים מצמר וכותנה; וסרטון שמדריך כיצד להדליק אש בעזרת קרח שימש את חיים פרנס ליצירת כלי ציד ביתיים מעור בעלי חיים".

20.6.13–24.8.13, גלריית המשכן "בית מאירוב", הרצפלד 31, חולון

Florentine Kitchen Knives, עיצוב: תומר בוטנר

איור: גפן רפאלי

Lithe Clock, עיצוב: סטודיו ו…

אאא

(סיגל נמיר)

אהבתם?

• אאא
• סטודיו ו
• עזרי טרזי
• תומר בוטנר

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

PUNK: Chaos to Couture © MoMA

מרחובות לונדון לחללי המטרופוליטן: הפאנק בחיבוק ממסדי

תערוכה חדשה במוזאון המטרופוליטן משרטטת את המסלול שעשתה אופנת הפאנק מהרחובות והמועדונים של לונדון וניו יורק אל בתי האופנה ומסלולי התצוגות, ומנסה להסביר איך הפכה תנועת הנגד הוותיקה לאחד ממקורות ההשראה המשומשים ביותר בתעשיית האופנה.

כ-100 פריטים מוצגים בתערוכה – בגדי פאנק מקוריים משנות ה-70 ואילך, לצד בגדי הוט קוטור ורדי-טו-וור של בתי אופנה ומעצבים, ובהם דולצ'ה וגבאנה, קום דה גרסון, דיור, רודארטה וגארת' פיו. התערוכה, שמשתרעת על פני שבעה חללים, מבקשת להאיר את נקודות ההשקה בין העולמות, שבשניהם לעבודת היד, זו האקספרסיווית של הפאנק או זו הווירטואוזית של הקוטור, משקל רב.

את התערוכה פותחת סקירה של מוקדי הסצנה: בניו יורק, מועדון ה-CBGB ודמויות בולטות בו, כמו דבי הארי, פטי סמית וריצ'רד הול, ובזירה הבריטית, ויוויאן וסטווד ומלקולם מק'לארן ובוטיק בגדי הפאנק שהקימו.

התערוכה ממשיכה לעיצובים איקוניים של מעצבי אופנה כמו ריי קוואקובו ומרטין מרג'יאלה, ששאלו בעבודתם סממנים מתרבות הפאנק והרחיבו אותם לכדי אמירה אמנותית של ממש. חלקה השני של התערוכה מוקדש לחומרים שמהם עשוי מראה פאנק – אבזור מתכת כמו ניטים, סיכות ביטחון ותערים, חומריות זולה וזמינה, טקסטים ומסרי תעמולה, והרס, קרעים וריטושים. דמויותיהם של סיד וישס וג'וני ליידון מהסקס פיסטולס ולהקת הקלאש נבחרו לייצג את הקטגוריות השונות.
אחרי ההצלחה שנרשמה בתערוכות האופנה האחרונות של מכון התלבושות של המטרופוליטן, הציפיות מהתערוכה הנוכחית ומהאוצר שלה אנדרו בולטון (Andrew Bolton) היו גבוהות, אך

נדמה שעל אף ההפקה המרשימה וההשקעה בפרטים, הניסיון לשזור את עולמות הפאנק והקוטור נתפר בתפרים גסים מדי.

המתנגדים, שראו בה כישלון, ביקרו את גרסת הפאנק המכובסת שמוצגת בה, שהותירה בחוץ כל סממן פחות פוטוגני של התנועה, כמו השימוש בצלבי קרס. ביקורת נוספת השמיעו בגנות הניכוס הציני של הפשטות האנטי-אופנתית ואנטי-ממסדית של הפאנק על ידי תאגידי ענק, העומדים בדרך כלל מאחורי בתי האופנה הגדולים. למקטרגים ענה בולטון, "אנשים נוטים לשכוח שהפאנק היה גם תנועה מסחרית. וסטווד ומק'לארן, שאחראים ללוק הפאנק כפי שאנחנו מכירים אותו כיום, למעשה מסחרו את המראה".

PUNK: Chaos to Couture עד 14.8

PUNK: Chaos to Couture © MoMA

PUNK: Chaos to Couture © MoMA

PUNK: Chaos to Couture © MoMA

PUNK: Chaos to Couture © MoMA

PUNK: Chaos to Couture © MoMA

PUNK: Chaos to Couture © MoMA

(טל מר)

אהבתם?

• Punk
• ויוויאן וסטווד
• מטרופוליטן
• פאנק

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

This is Shanghai from Rob Whitworth on Vimeo.

Rijksstudio

ואן גוך וּורמיר אצלכם בסלון: הרייקסמוזאום מזמין את הקהל להוריד אמנות

מוזאונים רבים בעולם מציעים למבקרים באתרי האינטרנט שלהם לעיין בקטלוג מקוון של האוספים הקבועים שלהם. הרייקסמוזאום (Rijksmuseum) באמסטרדם, שפתח את שעריו מחדש בחודש אפריל, הגדיל לעשות והתחיל להציע העתקים ברזולוציה גבוהה, הזמינים להורדה חופשית ומותרים לעריכה ולשימוש על ידי גולשים חובבי אמנות או מעצבים. האתר, Rijksstudio, עלה לרשת באוקטובר האחרון ומציג למעלה מ-125,000 תמונות.

היעד הוא להוסיף 40,000 יצירות מדי שנה עד שמלוא האוסף של המוזאון, הכולל ציורים של רמברדנט, ואן גוך, ברויגל, ורמיר ורבים אחרים, יהיה זמין כולו להורדה.

"העבודה על התמונה, חיתוכה ומתן תשומת הלב לפרטים הקטנים ביותר, גורם לך לזכור אותה", הסביר טאקו דיביטס (Taco Dibbits), מנהל האוספים של המוזאון, בראיון לניו יורק טיימס. "אם אנשים רוצים ציור של ורמיר על נייר הטואלט שלהם, אני מעדיף שזו תהיה תמונה באיכות גבוהה ולא רפרודוקציה גרועה".

בין הקולקציות הייחודיות שמוצעות באתר למחפשי ההשראה ישנו גם הסט של סטודיו Droog, שהציגו בשבוע העיצוב שנערך בחודש אפריל במילנו מגוון וריאציות משלהם לפריטים קלאסיים מהמוזאון.

התצוגה של Droog כללה הדפסות תלת-ממדיות של מיניאטורות, הדפסים של ורמיר ודירר על גבי מפות שולחן, גרסאות המאה ה-21 לכלי כסף מהמאה ה-16 ופריטים נוספים.

האתר מספק מידע על מאות אלפי היצירות, כמו גם "שירות שידוכים" אמנותי, המציג את האמנים והיצירות שהולמים את סגנון החיים האישי של כל אחד ואחת. נוסף על כך, אפשר ליצור בו אוספים אישיים, להזמין את היצירות מודפסות על גבי מוצרים שונים, וכמובן לשתף הכל עם חברים בפייסבוק או בטוויטר. אמנם המוזאון מבקש מהגולשים להימנע משימוש מסחרי ביצירות, אך אנשיו מעודדים את הציבור לבצע עליהן מניפולציות.

Rijksstudio. Designs by Studio Droog and deJongeKalf, Photos by Thijs Wolzak, Ingmar Swalue

Rijksstudio. Designs by Studio Droog and deJongeKalf, Photos by Thijs Wolzak, Ingmar Swalue

Rijksstudio. Designs by Studio Droog and deJongeKalf, Photos by Thijs Wolzak, Ingmar Swalue

Rijksstudio. Designs by Studio Droog and deJongeKalf, Photos by Thijs Wolzak, Ingmar Swalue

Rijksstudio. Designs by Studio Droog and deJongeKalf, Photos by Thijs Wolzak, Ingmar Swalue

Rijksstudio. Designs by Studio Droog and deJongeKalf, Photos by Thijs Wolzak, Ingmar Swalue

  (רוני שני)

אהבתם?

• אמסטרדם
• ואן גוך
• מומלצים
• רייקסמוזאום

תגובות

• אין תגובות, למה אתם מחכים?

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

רותו מודן, מתוך "הנכס"

רומן גרפי חדש למבוגרים מתאר מסע ישראלי מלא הומור אל ורשה של ימינו

ב-2008 כתבה רותו מודן, מבכירות המאיירים ואמני הקומיקס בישראל, בלוג מאויר לאתר האינטרנט של הניו יורק טיימס. "פרסמתי שם בין היתר סיפורים על הסבתות הפולניות שלי שהיו בתוך ומחוץ לסטריאוטיפ המקובל", היא מספרת. "הסיפורים קיבלו תגובות חמות מקוראים שהיו בכלל לא פולנים: אמריקאים ממוצא איטלקי, אירי, יפני ועוד. הם דיווחו על סבתות דומות מאוד לשלי, והבנתי אז שלכולם יש סבתות פולניות, שהחוויות האישיות שלי יכולות לתקשר עם אנשים מעולמות תרבותיים אחרים".
באותה תקופה עלה לכותרות נושא החזרת הרכוש לניצולי שואה. מודן התחילה בתחקיר מקיף: "שוחחתי עם אנשים, נסעתי לפולין, קראתי ספרים, גם על פולין. לא ידעתי כלום על הארץ הזאת חוץ ממחנות ריכוז וכו', וגם על נושא החזרת הרכוש. אני מומחית בתחום עכשיו". בתהליך כתיבת "הנכס", שיצא לאור בחודש שעבר בהוצאת עם עובד,

"כל התחקיר מתלבש על העלילה, אבל אסור להרגיש אותו, כי מה שחשוב הן הדמויות ומה קורה להן. בסופו של דבר זה סיפור, לא דוקטורט על יחסי ישראל-פולין".

אפיון הדמויות, כולל המראה שלהן, נובע מהכתיבה, מספרת מודן. אופי הדמויות קיים בטקסט: מה הן אומרות, מה הן עושות, איך הן פועלות ברגעי לחץ. "כדי לאפיין את הדמויות במדויק אני תמיד נשענת על שפת הגוף שלהן ולא רק על המראה החיצוני, הבגדים והבעות הפנים.

"לכל דמות צריכה להיות שפת גוף מובחנת,שהיא חלק מהאופי שלה. בעבר השתמשתי בחברים כמודלים, אבל הפעם הרחקתי לכת ושכרתי שחקנים מקצועיים".

אחרי שהיה לה סטוריבורד של כל הספר והיא ידעה מה קורה בכל פריים, היא ביימה את השחקנים לפי הסקיצות, כולל תלבושות ואביזרים. "לשחקנים יש הבנה של שפת גוף שאין לאנשים 'רגילים'. הם נותנים את הפרשנות שלהם לדמות ומעשירים אותה סיפורית. רק אחר כך נסעתי לפולין, צילמתי את הלוקיישנים וציירתי הכל יחד. זו לא דרך מקובלת בעבודה על קומיקס, אבל היא הביאה אותי לתוצאה שרציתי".
על ההבדל בין כתיבה ואיור לילדים לבין כתיבה ואיור למבוגרים אומרת מודן ש"לאורך השנים אני פחות ופחות חושבת שיש הבדל בעבודה לשני הקהלים. התכנים שונים, בספרי ילדים יש פחות מקום לאירוניה או לפרודיה, אבל העבודה עצמה היא אותה עבודה: הסיפור צריך להיות מעניין (גם בעיניי), בעל רכיב אישי ורגשי, ושיהיה בו הומור. הציור דורש תחקיר, עיצוב דמויות, קומפוזיציות וצבע. בשני המקרים אני עובדת באותה משמעת ובאותה רצינות".

איך את מסבירה את הפער בין ההתקבלות של רומנים גרפיים למבוגרים בישראל לעומת חו"ל?
"בשנים האחרונות המדיום בחו"ל פורח: המון יוצרים, הרבה יותר קוראים, ספרי הקומיקס נכנסים גם לספריות הציבוריות ולבתי הספר ומתקבלים כסוגה ספרותית לכל גיל. גם בארץ אני רואה שינוי, אם כי כרגיל הוא איטי יותר ובאיחור של כמה שנים. אנשי האקדמיה מגיעים אחרונים לתת את הגושפנקה האמנותית, שקומיקס הוא סוגה ספרותית ראויה. כל זה מעולם לא הטריד אותי, גם לא לפני 20 שנה, כשלא היו כאן ספרי קומיקס בכלל ואני התחלתי לעבוד בתחום בצורה מקצועית ורציפה. ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות וקיוויתי שיהיה לי קהל בסופו של דבר. ואגב, אני באמת לא חושבת שיש לי מה להתלונן".

רותו מודן, מתוך "הנכס"

רותו מודן, מתוך "הנכס"

רותו מודן

רותו מודן

(יובל סער)

אהבתם?

• רומן גרפי
• רותו מודן

תגובות

• 01

  יש לנו ספר של אותו לילדים ממש קטנים שנקרא ״איפה״ זה ספר הילדים הקטנים הכי מעולה שיש ואי אפשר כבר להשיג אותו. הלוואי ועכשיו יעשו לו הוצאה מחודשת.

  רויטל13.6.13
• 02

  הנושא הוא שוב אהבה בין גרמני לישראלית? זה רומנטי? פעם חשבתי שיש קו אדום ולא בכול דבר משתמשים.

  האם14.6.13
• 03

  האם, עכשיו גמרתי לקרוא את הספר וזה ממש לא הנושא. אז למה לקפוץ?

  נורית16.6.13

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

גלי כנעני, ז'קט שחור-לבן, כותנה, ניילון וויסקוזה. צילום: יגאל פרדו

בדים נפרמים ונוף מחלון הבית: תערוכה לזוכות בפרס אנדי

בראשית החודש נפתחו במוזאון תל אביב שתי תערוכות היחיד של זוכות פרס אנדי לשנת 2012 – גלי כנעני ומיה מוצ'בסקי-פרנס. "שרוולים" של כנעני ו"קרוב לקיר" של מוצ'בסקי-פרנס מזמינות להתבוננות שקטה ומרוכזת. האחת מושכת להתקרבות, להתמקדות בפרטי הפרטים, השנייה – למבט רוחב. שתיהן מעוררות סקרנות באשר לחומרים שמהם יצאו לדרך ולתהליך היצירה, ובשתיהן נבחנים גבולות החומר והמדיום כשהם נמתחים עד הקצה, תוך שמוטבעים בהם חותמן האישי של יוצרותיהן.

אהבתה לבדים, אומרת כנעני, היא נקודת המוצא במסעה לבחינת גבולות הקיום של האריג – מהי כמות האריגה המינימלית המאפשרת לו עדיין להתקיים כאריג ולא כאוסף חוטים.

במסע זה היא מפרקת את הבגד – תמיד יהיה זה בגד מיד שנייה – לגורמיו, כשהיא משאירה מהמקור מקטע שמהווה עדות לדרך המפעימה שעבר בידיה. לולאות, תפרים, כיסים, שמלה, מקטורן או חולצה, כותבת בקטלוג אוצרת התערוכה מאירה יגיד חיימוביץ', נפרמים לנימים ומורכבים מחדש בפעולת מיחזור משוכללת שמפיחה בהם חיים שניים. "הפרימה חושפת את המבניות האדריכלית של האריג, כשתי וערב. החוטים נפרשים אך כנעני שולטת בסבך המתפתל, מסדירה רגעי תוהו ובוהו: החוטים נדחסים לסדר חדש – וחלקי לבוש, מששוחררו, שבים ומתלכדים".

ההליכה הזאת לאחור מאפשרת לכנעני, דור שלישי למשפחת אומני אריגה וטקסטיל, ליצור סינתזה בין התעשייה למלאכה, להפגיש בין הבד – תוצר המכונה ופס הייצור ההמוני שאותו היא מפרקת, לבין עבודת היד המדויקת והעמלנית הכרוכה באריגתו בשנית לדימוי חדש.
"עד כאן", כ-100 אבני חמר שרופות שנטבלו בחלקן בסיד והוצבו על מדף קרוב לקיר, מבטאת את הקשר החזק של מוצ'בסקי-פרנס לנוף, כמו זה הנשקף מחלון ביתה הירושלמי, הפונה אל הרי מואב. רבות מעבודותיה הן עבודות קיר ארוכות, שאופן הצבתן משחק בין הסתרה לחשיפה. העבודה "1985–2012" כוללת 20 יציקות קרמיות בדמות רדיו טייפים, שהולכות וקטנות, וגוניהן נחלשים בהתאמה, עד לכמעט היעלמות.
"לכלוכית", מעין פיגורינה קבורה בשלולית גבס, הוצבה על הרצפה באופן שגרם לה לחמוק מעיניהם של רבים מהמבקרים כשהוצגה לראשונה ב-2008. בתערוכה הנוכחית כבר קשה שלא לשים לב אליה, בין היתר אולי בזכות קרני הספוט שמסמנות-מדגישות את נוכחותה במרחב הנזירי. לא הרחק ממנה, גם היא על הרצפה, העבודה "פולה ולייזר" – הטבעה של שטיח על לוח גבס, מחווה לשטיח שארגו סבה וסבתה.

אולם, גם כשמוצ'בסקי-פרנס משעתקת חפצי יומיום – רדיו טייפים, שטיח, חישוקי הולה-הופ - הללו הם "תרגום של זיכרונות, ולכן הם מנוטרלים מכל ערך שימוש והופכים לטבע דומם שברירי".

גלי כנעני, שמלת פסים כחולה. צילום: יגאל פרדו

מיה מוצ'בסקי-פרנס. צילום: אריאל קן

מיה מוצ'בסקי-פרנס. צילום: אריאל קן

גלי כנעני, שמלת נקודות, כותנה, ניילון ופוליאסטר. צילום: יגאל פרדו

מיה מוצ'בסקי-פרנס. צילום: אריאל קן

גלי כנעני, שמלה אביבית, כותנה. צילום: יגאל פרדו

(סיגל נמיר)

אהבתם?

• גלי כנעני
• מיה מוצ'בסקי פרנס
• פרס אנדי

תגובות

• 01

  מחר הולך לראות את התערוכה - עבודות שונות, מקוריות ויפיפיות. יש לי למה לצפות.

  אהוד אורן14.6.13

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

דגנית ברסט, אגם פלוס מינוס, מתוך פורטרטים ונופים, 1985

מודעות פמיניסטית, מסתורין ופיוט: רטרוספקטיבה לדגנית ברסט

"בתוך תוכי לא מצאתי את הנפש האנדרוגנית. לא מצאתי את הצד הגברי שלה וגם לא את הצד הנשי. כשאני עם עצמי ומול עבודותיי לנפש שלי אין מין", אומרת דגנית ברסט, זוכת פרס רפפורט לשנת 2012, המוענק מדי שנה לצייר ישראלי בכיר. היא נכנסה לתודעה האמנותית כאחת מקבוצת האמניות שטיפח רפי לביא בתחילת שנות ה-70, לצדן של מיכל נאמן, יהודית לוין ותמר גטר. קבוצה זו היוותה את חוד החנית של האמנות המושגית באותה תקופה, וניהלה דיאלוג עם אמנים בולטים בעולם, ובהם יוזף בויס, ג'וזף קוסוט, ברוס ניומן ואחרים. בימים אלו מוצגת תערוכת רטרוספקטיבה שלה במוזאון תל אביב: "המזימה של הטבע" – עבודות מהשנים 1973–2013.
ברסט נמנית עם האמניות המושגיות הראשונות שעוררו מודעות פמיניסטית באמנות הישראלית. אוצרת התערוכה הלן גינתון מבליטה מודעות זו בבחירת העבודות ובמיוחד בטקסט המלווה את התערוכה.
יצירתה של ברסט היא מכלול של סדרות: חלקן צילום, חלקן ציור וחלקן שילוב בין צילום וציור.

כאמנית שכלתנית-חוקרת, בסדרותיה ברסט מתעמקת וחודרת לעומקו של נושא עד כדי פירוק והרכבה, ועל ידי תקריב שיוצר פיקסליזציה מטושטשת, היא מכניסה את אלמנט המסתורין והפיוט לעבודות.

במהלך השנים עוררו עבודותיה דיון בפמיניזם ובקשר שלו לעולם האמנות, וגינתון מבליטה במיוחד את שתי הנשים הדומיננטיות בעבודותיה: הסופרת וירג'יניה וולף, שלה הקדישה האמנית כמה עבודות כבר בראשית דרכה, וארכנה, האורגת המיתולוגית שהתגרתה באלים. גינתון משייכת למבט הפמיניסטי גם את סדרת העבודות העוסקות במטמורפוזה, מהרציונלי לאי-רציונלי, ואת סדרת העבודות הגדולה של ברסט שעוסקות במים. ואכן, ברבות מעבודותיה של ברסט אפשר למצוא דמויות רבות של גברים ונשים, חלקן שייכות לקלאסיקה האמנותית, דבר שאפשר לזהות כרצון בעימות או במתח ארוטי, אך גם לפרש כחלק מהרצון להתחבר אל הנשגב והקלאסי.

מוזאון תל אביב לאמנות, עד 28.9

דגנית ברסט, שלום כיתה א', סדרה הנדסית, 2011

דגנית ברסט, פארק סיטרואן, 2004

דגנית ברסט, ג'ולה, 1997-1995

דגנית ברסט, מתוך המתרחצים, 1990

דגנית ברסט, צפלין, 1990

דגנית ברסט, העיגול ליד וירג'יניה, 1975

דגנית ברסט, כוס מס' 5 כתם מס' 5, מתוך כוסות וכתמים, 2004

(אריה ברקוביץ)

אהבתם?

• דגנית ברסט
• מוזאון תל אביב
• ציור

תגובות

• 01

  להתעסק באבסטרקט שזה כנראה התחום הטבעי לה, בלי לנפח את זה. כשמימסדיסטים מעודדים להתנפח תמורת מימון והכרה, זה נעים, ולא תמיד רואים מה המחיר שמשלמים.

  יותר כדאי לה14.6.13

הוסף תגובה

תגובה

ישנה בעיה בשדות המסומנים.

Spacetime Fabric Softener from Professor Soap on Vimeo.