אשרי הגפרור

גלית עינב. צילום: תמי דהן

את ההשראה ל-600 דמויות הגפרורים שיצרה, מצאה גלית עינב ברחובות הסמוכים לשנקר

"לטייח פנינים", עבודת הגמר של גלית עינב (בהנחייתו של איל שינבאום), בוגרת טרייה של המחלקה לעיצוב תכשיטים ב"שנקר", היא מפרויקטי הגמר היותר מעניינים של השנה, אלה שנחרתים בזיכרון, ועוצמתם אינה מתקהה גם לאחר צפייה במאות פרויקטי גמר של בוגרי המחלקות השונות בבתי הספר לעיצוב.
עינב עצמה אינה הסטודנט ה"טיפוסי" במחלקות העיצוב: היא בעלת תואר שני באתנו-מוזיקולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, מורה לפסנתר שעסקה במחקר המוזיקה האתנית בארץ, בדגש על שירת נשים, שבחרה כבר לפני שנים רבות להגשים חלום כשהחלה ללמוד ריקודי בטן. לפני ארבע שנים, בגיל 49, החליטה להגשים עוד חלום אחד ונרשמה ל"שנקר".

כבר בשנת לימודיה השלישית הבשילה בה הבחירה להתמודד במסגרת פרויקט הגמר עם נושא הסחר בנשים. הרחובות שבסמיכות לשנקר, היא מספרת, הם שהציתו בה את הדחף.

"הם מלאים ב'פיפ שואוס' ובנערות ליווי, ואפילו צמוד לבית הספר הקימו בית זונות", היא אומרת.
האתגר הכרוך בהצגת נושא כה מורכב באופן שיסתמך הן על פן מחקרי והן על פן עיצובי לא הרתיע אותה. כשהתבקשה להציג לכיתה אוסף אישי וממנו ליצור פריטים עיצוביים, בחרה עינב באוסף גפרורים שהיא מטפחת מילדות. היא לקחה ארבעה גפרורים שטוחים מהאוסף והחלה לעבוד – באופן אינטואיטיבי, בלי תכנון, לאט לאט, בעבודה עמלנית, מחברת חוטי כסף טהורים לחוטי ברזל, כותנה ופוליאסטר, חרוזי זכוכית ופנינים, הרבה פנינים, כשדבק וצבע אקריליים מוסיפים ממד של עומק במשחק של שקיפויות חלקיות. "ופתאום", היא מספרת, "הגפרורים היו לדמויות נשיות. גם היום אין לי מושג איך זה הגיע לשם".

600 דמויות גפרורים עיצבה עינב, 350 מהן הציגה בפרויקט הגמר. כל אחת שונה מרעותה, דמות מופשטת שמצליחה באופן מפתיע להעביר חוויה משלה.

במבט ראשון אולי מתקבל רושם של קומפוזיציה עשירה ואסתטית, אולם ההשתהות ובעקבותיה הירידה לפרטים מגלות שההמון האנונימי מורכב מדמויות ייחודיות, שהמשותף להן היא חוויית האלימות שהן משדרות. בהמשך הדרך התפתחה סדרת הגפרורים לסדרות תכשיטים נוספות, ובהן סיכות ותליונים, שגם הם קומפוזיציות מורכבות על בסיס רדי מייד. הפעם המצע הוא פקקים של בקבוקי בירה שנאספו ברחוב תובל ברמת גן, שוטחו, מוספרו, והיו לאחר הטיפול של עינב למעין דסקיות הנוצרות זיכרונות: כל דסקית ומצבור הזיכרונות שלה, הנובע מהמטען החומרי שהיא נושאת. (כתיבה: סיגל נמיר)

גלית עינב. צילום: תמי דהן

גלית עינב. צילום: תמי דהן

גלית עינב. צילום: תמי דהן

גלית עינב. צילום: תמי דהן

גלית עינב. צילום: תמי דהן

גלית עינב. צילום: תמי דהן

לארכיון הניוזלטרים

קבלו את כל העדכונים החמים ישירות למייל עם Redesign Update