מכנה משותף

אינה לויטן. צילום: הילה ווגמן

אינה לויטן. צילום: הילה ווגמן

מודעות למקורות, קשר לטבע ואלבום אישי בתערוכת צורפות עכשווית

אינה לויטן בדקה מהו הדבר הגלום בחפץ ומעורר בנו את המשיכה אליו; אודליה ליברמן ביקשה לבחון עד כמה אנחנו מודעים לסיפור שמאחורי כיסויי הגוף שלנו; גיתית רובינשטיין בחרה להזכיר לעצמה שהיא נאהבת; שלושתן, בוגרות טריות של המחלקה לצורפות ואופנה ב"בצלאל", הוזמנו להציג את תוצאות המחקר שלהן בתערוכה הבינלאומית של בוגרי בתי הספר המובילים בתחום, שעורכת מדי שנה הגלריה ההולנדית לעיצוב תכשיטים בן-זמננו "מרזה".

במחקר המקדים שלה מצאה לויטן שהמשותף לרבים מהחפצים ה"אהובים" הוא הקשר לטבע – אם דרך צורה, מרקם, אופן פעולה או אסוציאציה.

היא ביקשה אפוא לעצב תכשיט בהשראת הטבע, ובחרה להתמקד בפרחים, כשהיא בוחנת במבט דקדקני לא רק את צורתם ומרקמיהם אלא גם את התנועה האופיינית להם בשלבי התפתחותם. התוצאה: "חי, צומח דומם", סדרת סיכות ותליונים המדמים את הדבר האמיתי לא רק בצורתו אלא גם במנגנון הפעולה המרשים שלו, המאפשר לו להיפתח ולהיסגר. הפרחים של לויטן משלבים עבודת יד מסורתית (הטיפול בעור ובקלף) ועיצוב בטכנולוגיות דיגיטליות חדישות, שאפשרו את הדפסת חלקי המנגנון, העשוי כסף. את המנגנון הזה היא ניצלה להצגת דרך חיבור חדשה של התכשיט אל הבגד.
ליברמן הגיעה למסקנה במחקר שלה שלעתים קרובות אנחנו עוטים על עצמנו בגדים, תכשיטים, אפילו קעקועים ופירסינג מרובי דימויים, ללא כל מודעות למקורותיהם ולמשמעותם. באופן זה, היא אומרת, מבלי לתת על כך את הדעת,

אנחנו מקדמים רעיונות שאינם נובעים מאתנו, משדרים מסרים שלא בהכרח היינו מזדהים אתם, ולמעשה משרתים תכתיבים חברתיים.

ששת האובייקטים של "לוח חלק" – "פוחלצי הראשים" כפי שליברמן מכנה אותם – נצמדים אל הגוף ללא חוצץ בעזרת מדבקות רפואיות. בעיצוב דמותם היא מבקשת למתוח ביקורת על כמה מאותם מסרים המסתתרים מאחורי רבים מהתכשיטים הפופולריים, כאלה שמקורם במסורת ובדת (ראש בהשראת איקונה נוצרית), העיסוק האובססיבי ביופי (ראש המקיא שיער בלונדיני) ובמין (ראש עם שפנפנות יו הפנר), החיקוי והמשיכה לזוהר ולנוצץ כביטוי למשאלה לזכות בסמלי סטטוס (הראש הפולט קריסטלים ואבני חן זולות), והחפצת הגוף (מתלה רדי מייד המדמה את גופנו לחפץ דומם ופסיווי).
ולבסוף, רובינשטיין הקיפה את עצמה בתמונות אהובות מהאלבום האישי – של בן הזוג, המשפחה, החברים – עיבדה אותן בפוטושופ, העתיקה אותן לבד ורקמה אותן על תכשיטים סרוגים. המחשבה שליוותה אותה במשך כל אותן שעות עבודת יד עמלנית שהושקעו ב-"Handmade Love" הייתה שהיום יכולה מכונה לרקום ולסרוג כמעט כל דוגמה בזריזות וביעילות. אם כך, מה הטעם בעבודה הידנית המאומצת? "רק אם מאוד מאוד אוהבים את העשייה עצמה, או שמאוד מאוד אוהבים את זה שעבורו יוצרים את הדבר". (כתיבה: סיגל נמיר)

אודליה ליברמן. צילום: הילה ווגמן

אודליה ליברמן. צילום: הילה ווגמן

גתית רובינשטיין. צילום: הילה ווגמן

גתית רובינשטיין. צילום: הילה ווגמן

אודליה ליברמן. צילום: הילה ווגמן

אודליה ליברמן. צילום: הילה ווגמן

גתית רובינשטיין. צילום: הילה ווגמן

גתית רובינשטיין. צילום: הילה ווגמן

אינה לויטן. צילום: הילה ווגמן

אינה לויטן. צילום: הילה ווגמן

גתית רובינשטיין. צילום: הילה ווגמן

גתית רובינשטיין. צילום: הילה ווגמן

אודליה ליברמן. צילום: הילה ווגמן

אודליה ליברמן. צילום: הילה ווגמן

לארכיון הניוזלטרים

קבלו את כל העדכונים החמים ישירות למייל עם Redesign Update