ראיון עם האדריכליות טולה עמיר ושלי כהן

עטיפת הספר ''צורות מגורים'', איור חנא פארח

עטיפת הספר ''צורות מגורים'', איור חנא פארח

"צורות מגורים: אדריכלות וחברה בישראל" הוא שם ספרן של האדריכליות טולה עמיר ושלי כהן, שבעקבותיו הן גם עורכות ערב שיעסוק בקשר בין תאוריה אדריכלית לביטוייה החברתיים, ויבדוק כיצד שאיפות או צרות של קבוצות אוכלוסייה מסוימות מתבטאות בצורות מגורים שכיחות, מה הקשר בין משתנים חברתיים לביטוי פיזי של מגורים, ואיך הועם מעמדו של האדריכל, שבתוך מערכת מסחרית-כלכלית משומנת היטב אינו מצליח להוביל לשינוי ולחדשנות. תפסנו אותן לראיון קצר

נגה לסר

מה הוביל להחלטה להוציא ספר שעוסק בתחום המגורים בישראל, האם אין די בכתבי העת השונים שעוסקים בתחום?
טולה
המניע הראשוני היה היעדר מקראה שיכולה לשמש בהוראת האדריכלות. כמעט אין ספרים שמרכזים מאמרים על סוגים שונים של מגורים ושמתייחסים לאג'נדה החברתית ולרקע התרבותי של סביבת המגורים הישראלית העכשווית. היה חשוב לנו ליצור ספר כזה, שיציג גם מאמרים כתובים בלשון פשוטה ונגישים לקהל הרחב.
שלי
אין כתבי עת נגישים שעוסקים בתאוריה של האדריכלות או שעוסקים בנושאים שסביבנו, קרי האדריכלות הישראלית העכשווית. מה שרואים בכתבי העת שיש כיום הוא יותר תיאור של פרויקטים. הבחירה שלנו כיום היא בין מגזינים שעוסקים בעיקר בהצגת פרויקטים ובתיאורם לבין מגזינים תאורטיים מאוד, ישראליים ובינלאומיים. רצינו לעסוק במשהו קונקרטי יותר, שנוגע לסביבה שלנו, ולבחון את האדריכלות המקומית השכיחה מזווית תאורטית וחברתית, דבר שבמקומותינו כמעט לא נוגעים בו. הספר מסתכל על המציאות המוכרת בעיניים חדשות. כבר אמרו לנו שהוא פוקח עיניים ואני מאמצת את ההגדרה הזאת.

עד כמה סוג כזה של ספרות נגיש לקהל הרחב?
שלי
יש קהל רחב למדי שאמון על שיח תרבותי, מתעניין ומתעסק בנושאים כמו תרבות ישראלית, אמנות, חברה וסביבה, וספרים מסוג זה מגיעים אליו כהשלמה של תחום נוסף, האדריכלות. המעניין בספר שהוא עוסק באדריכלות מנקודת מבט רב-תחומית, ככלי ביטוי וככלי מעצב של חברה, תרבות וסביבה, כלי שמושפע מהחברה שלנו ושמשפיע עליה בתהליך הדדי. בסיכומו של דבר זה אחד מהתפקידים שהאדריכלות ממלאת בקהילה.
טולה
דוגמה לכך היא אחד המאמרים היותר מעניינים בספר, שעוסק באדריכלות עבור הקהילה החסידית (גבולות ופתחים של קדושה: הקריה החסידית בחצור הגלילית, אורין שחר, אלונה נצן-שיפטן ורחל זבה). המאמר מתרכז בעבודה של האדריכל דוד רזניק, שהעלה בתהליך תכנון השכונה שאלות על חיי הקהילה והפרטים בה, ותכנן מתחם המתאים באופן מדויק לצרכים החברתיים שלהם.

הספר עוסק בנושא הבנייה ה'יום-יומית' הישראלית, שבה רוב הציבור מתגורר וחי במשך חייו. מה משפיע על צורות המגורים שאנו חיים בהן?
טולה
אחד הדברים שהספר עושה הוא הדגשת הקשר בין אדריכלות וחברה. אדריכלות אינה עומדת לבדה, היא קשורה לחברה, לתרבות ולסביבה, וקשר זה הוא הקריטריון העיקרי שעמד מאחורי בחירת המאמרים ואיסופם. לדעתנו יש להמשיך ולהסביר אותו. בחיבור בין סוגי נושאי המחקר מתגלים דברים מעניינים.
שלי
הספר מביא לידי ביטוי, בין היתר, את הקשר בין תאוריה אדריכלית לביטויים חברתיים, כיצד שאיפות וצרות של קבוצת אוכלוסייה מסוימת מתבטאות בצורות המגורים השכיחות של אותה קבוצה, הביטוי התלת-ממדי שהיא מייצרת. הקשר בין משתנים חברתיים לביטוי החומרי הפיזי של המגורים במערכת הישראלית, שבה המגורים מוצנחים מלמעלה. צריך לזכור, רוב האנשים אינם בונים לעצמם את ביתם, רוב הדיירים שמאכלסים דירות אינם בונים ומתכננים אותן אלא רוכשים בית מן המוכן, מקבלן, ובמקרים מסוימים מקבלים לשם כך סבסוד וסיוע ממשלתי. רק בשני הקצוות, עניים ועשירים, זוכים האנשים לתכנן את ביתם באופן ישיר: העשירים יכולים להרשות זאת לעצמם, ולעומתם בקרב העניים, לדוגמה בכפרים ערביים, רווחת הבנייה העצמית, משפחות בונות את ביתן. בין שתי קבוצות אלה רוב האנשים משתמשים במשהו מוכן שהמערכת מייצרת, ואז נוצרים פערים בין צורת הדיור לבין המשתמש, קבוצת המשתמשים.
טולה
די ברור לנו שכעת אין ניסיונות ליצור דיור אחר. ניסיון כזה היה בעבר, בשנות ה-70, והתבטא בפתרונות כמו שכונת גילה בירושלים, שבה ניסו ליצור צורת קהילה אחרת, או פרויקט רמות של צבי הקר, אולם ניסיונות כאלה אינם נעשים עוד. הדיור הציבורי, שהוליך בעבר קו מחשבה של מחקר, של התייחסות לצרכים ולשינוי הסטנדרטים הרווחים בתפיסת המגורים הישראלית, כבר אינו קיים, וגם הדיור הקבלני אינו שואל מה משפחה עכשווית צריכה, איך צריכה להיות מתוכננת צורת המגורים העכשווית. במשך תקופה של כמעט ארבעים שנה לא השתנתה תוכנית הבנייה הבסיסית.

למה לדעתכן נוצר המצב הזה?
שלי
מגוון הכוחות שפועלים בעולם הזה – הקבלנים, טעם השוק ועוד, יצר מנגנון שוק שמרני שרוצה ללכת רק על בטוח, לייצר את המוצר המוכר שהצליח בעבר ולעשות זאת על פי נוסחאות מקובלות. זה מנגנון שאינו רוצה לחדש וכמעט אינו מאפשר לחדש.
טולה
האמת היא שאין עידוד לניסיונות, לאלטרנטיבות אחרות. כמעט אין ניסיונות ליצור דברים שונים מהמוכר, אין תחרויות שעוסקות בכך ואין דיון ציבורי. כשהיתה בארץ בנייה ציבורית רחבת היקף היתה הזדמנות לקבוע סטנדרטים חדשים, לשאול שאלות חדשות ולחפש כיוונים חדשים. אדריכלים תוגמלו יותר, היתה יותר התעסקות בתהליך התכנון ובמחקר שלו. נדמה לי שבהולנד זה כן קורה.
שלי
האדריכלים שבונים למגורים טוענים שהם מחדשים מפרויקט לפרויקט, אבל כשבוחנים את השינויים רואים שזה מתבטא בעיקר בדברים קטנים: חדר משפחה שונה, פתאום אין יותר מסדרון וכו'. כשעבדתי במשרד אדריכלים ותכננתי שכונת קוטג'ים באתי עם כל מיני רעיונות יצירתיים וחדשים והצגתי אותם ליזם, אך הוא אמר 'לא, זה צריך להיות ככה, המדרגות צריכות להיות פה' וכך הלאה. היתה לו כבר מתכונת קבועה מראש של מה הולך ומה נמכר. לא הוא הכתיב אותה, היא נוצרה מתוך דיאלוג עם מערכות שיווק, מניסיונו כמוכר, מתוך היזון חוזר מהרבה גורמים. צריך להיות אדריכל חזק כמו דוד רזניק כדי לעודד שינוי, ויש כאלה כמו אילן פיבקו, שניסה לעשות בית ישראלי ב'שכונת פיבקו', שנעשו בה דברים חדשים. יכול להיות שהאדריכלים אינם חזקים דיים מול הקבלנים. אדריכל אחד אמר לי: 'אני כמו מעצב מכוניות, אני בורג במערכת הזאת, במפעל'. הוא אינו במצב להוביל את השינוי. זו מערכת שלמה – מסחרית, כלכלית, ובתוך המערכת מעמד האדריכל הוא כזה שאינו מעודד שינוי. שינויים כאלה קורים במקרים מיוחדים מאוד שלעתים מובילים לפיתוחה של מגמה חדשה.

בתחילת ינואר אתן מארגנות ערב עיון שימשיך ויפתח את הדיון בנושאים השונים העולים מהספר, ושייערך באוניברסיטת ת"א. האם מסגרת הדיון האקדמי לא מחזירה את הנושא לקהל מצומצם ומקצועי יותר?
טולה
הבמה מתאימה לדיון מהסוג הזה. אחרי הכול זה תפקידה של האקדמיה. הדרך היחידה להעביר את הידע הזה היא לשבת, לשמוע, להשתתף, עד כמה ארכאי שזה עשוי להישמע.
שלי
חשוב להגיע לסטודנטים, ליצור מסגרת שבמהלכה ייחשפו סטודנטים לדברים שהם אינם רגילים אליהם, לדוגמה לאפשר לחנא פרח המשתתף בערב לדבר על המשמעות של להיות פליט מכפר ערבי בישראל; זה סיפור שסטודנטים אינם נתקלים בו וערב כזה מאפשר להם לשמוע אותו במפגש ישיר ולא רק דרך טקסט. מדברים כל הזמן על הכפר הערבי אבל לא מדברים על מי שנמצא בתוכו ועל מה זה להיות פליט בארצך ובמולדתך. זו חוויה אחרת לסטודנטים. אני מאמינה שדיונים מסוג זה, ששמים את הדגש בחשיבה אדריכלית חברתית, יקצרו פירות חדשים של אדריכלים שישלבו בעבודתם רגישות חברתית. סטודנטים הם קהל יעד לפעילות כזו. אני מאמינה בלטעת את זרעי החשיבה הזאת אצל אלה שילכו אחר כך ויעשו דברים.

טולה עמיר אדריכלית בעלת משרד אדריכלות עצמאי, בוגרת בית הספר לאדריכלות AA בלונדון ובוגרת תואר שני בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת ת"א. מלמדת בבית הספר עזריאלי לאדריכלות באוניברסיטת ת"א ואוצרת הביתן הישראלי בביאנלה לאדריכלות בוונציה, 2006.

שלי כהן אדריכלית, חוקרת תרבות ואוצרת הגלריה בבית האדריכל ביפו. סדרת התערוכות "מקומי" שהיא אוצרת בוחנת היבטים חברתיים של המרחב הישראלי. סיימה תואר שני במכון כהן להיסטוריה ולפילוסופיה של המדעים והרעיונות באוניברסיטת ת"א. מוסמכת לארכיטקטורה מהטכניון בחיפה. בין הספרים שערכה: מקומי, 10 תערוכות, גלריה בבית האדריכל, עריכה וכתיבה (עמותת אדריכלים מאוחדים בישראל, 2008); הפרדה: הפוליטיקה של המרחב בישראל, בשיתוף עם חיים יעקובי (חרגול ועם עובד, 2007). מלמדת בחוג לעיצוב פנים במסלול האקדמי של המכללה למינהל.

צורות מגורים: אדריכלות וחברה בישראל, בעריכת ש' כהן, ט' עמיר, הוצאת חרגול

הערב צורות מגורים בחסות המחלקה לאדריכלות באוניברסיטת ת"א ומטבחי רגבה יתקיים ביום ראשון 11.1.09 בשעה 19:00 באולם פסטליכט, בנין מקסיקו, הפקולטה לאמנויות ע"ש יולנדה ודוד כץ, אוניברסיטת ת"א.

עוד עיצוב: כאן. חדש, חדש: ערוץ הורדות ואקסטרות במגזין! תציצו

הקריה החסידית בחצור הגלילית

הקריה החסידית בחצור הגלילית

תגובות

  • מאד מעניין. מקווה שגם הכנס יהיה כזה

  • כיצד ניתן לרכוש את הספר ומה מחירו?

  • שרון, הספר נמצא ברוב חנויות הספרים
    http://www.xargol.co.il/index.php?cat=7

  • את הספר יהיה ניתן להשיג בערב העיון
    כאמור, הוא נמצא בכל חנויות הספרים. לפעמים חסר, ואז פשוט להזמיןמהחנות או לרכוש טלפונית:
    הוצאת עם עובד/מחלקת שירות

    03-6288503 או 03-6288503

    משלמים באשראי ומקבלים בדואר, או ניגשים לשם [מזא"ה 22, ת"א].

  • יופי ברכות ורוצה לקנות את הספר

  • אכזבה קשה על הספר ועל יום העיון.

    עד כו בתור לקוח וחובב אדריכלות התרשמתי מטולה כאדריכלית רצינית.
    לצערי לאחר יום העיון נחוורתי לגלות את הפטאטיות שברצון להוצאת ספר

    הספר אינו עוםק באדריכלות כלל ואינו עוסק בצורת מגורים בפרט.

    הוא מנתב לפוליטיקה זולה שאינה מחדשת כלום.

    התגובות ביום העיון היו עוינות לא לחינם.

    חבל טולה שמאדריכלית מכובדת הפכת לליצן החצר בשם הרצון להתפרסם.

    מאוכזב.

    הטלפון שמור במערכת

  • אני וחברתי דווקא השכלנו מהדברים שהיו בכנס. את הספר טרם הספיקותי…

  • לא יודע אם זה המצב , אבל כשאדריכלות ופולטיקה מתערבבים האדריכלות נפגעת קשה. הפרדה מוחלטת נדרשת!

  • חיים צודק

התגובה שלך

אנא מלאו את השדות המסומנים.