ראיון עם פדריקו סולמי

פדריקו סולמי, קרקס אמריקני, מראה הצבה, מוזיאון חיפה לאמנות. צילום: עדי פלומן

פדריקו סולמי, קרקס אמריקני, מראה הצבה, מוזיאון חיפה לאמנות. צילום: עדי פלומן

המחוקקים הלא מוכרים של העולם

בעקבות התערוכה "קרקס אמריקני" במוזאון חיפה לאמנות, האוצרת וחברת המערכת הדס יוסיף-און משוחחת עם האמן פדריקו סולמי

פדריקו סולמי, יליד 73', נולד באיטליה, חי ועובד בניו יורק. יצירתו משלבת וידאו, ציור ידני ואנימציה בתלת-ממד, בסגנון סוריאליסטי פרחחי ובצבעוניות מסנוורת. עבודותיו מציגות חזון דיסטופי של החברה בת-ימינו – חברה בקריסה מוסרית, המונעת מכוח, רודנות ותאוות בצע. מאפיינים חוזרים ביצירתו כוללים שימוש בנרטיב גולמי, עיצוב גרוטסקי ועושר מופרז של פרטים, המרתיעים ומפתים בו-זמנית.

אני שמחה על ההזדמנות לשוחח ולהכיר גם צדדים שמעבר לעבודתנו המשותפת בתערוכה. ראשית, מעולם לא היית בישראל. איך נולד הרעיון להציג כאן?
ישראל תמיד ריתקה אותי, ההיסטוריה שלה, האנשים. מסיבות שונות ובנסיבות מוזרות, מעולם לא הייתה לי הזדמנות לבקר בה. זה קצת חבל שגם הפעם לא הצלחתי להיות בתערוכת היחיד שלי בחיפה, אבל אני חושב שאגיע בקרוב, אולי לפני אפריל 2016.

מהיכן שאבת את ההשראה לתערוכה "קרקס אמריקני"?
צפיתי בטלוויזיה בביתי, בניו יורק, בעימות המפלגה הרפובליקנית לקראת הבחירות לנשיאות, והכל היה מגוחך ועצוב: המועמדים, המתווכים, הבמה.

הרגשתי חוזה בזמן אמת בתום עידן הפוליטיקה האמריקאית וכתוצאה מכך בנפילת האימפריה האמריקאית. הקרקס מייצג בעיניי מקום סוריאליסטי אלגורי שבו מתרחשות עלילות קומי-טרגיות של הגזע האנושי.

תמיד ביקשתי להבין ולחקור את הסיבה לנפילת המין האנושי ואת נטיית ההרס העצמי שלו. החקירה הזו הניעה אותי ועוררה בי השראה לאורך השנים ואני לעולם לא מתעייף או משתעמם ממנה, מפני שההיסטוריה והחברה שאנו חיים בה תמיד מספקות לי תובנות יקרות ערך על טיפשות האדם. מה שמעניין במיוחד הוא שהמנהיגים שלנו מסונוורים מתאוות כוח ובצע ואינם לומדים מטעויות קודמיהם.

גדלת באיטליה, אבל אתה חי כבר כמעט 20 שנה באמריקה. האם אפשר לומר שאתה אמריקאי?
לא נראה לי שאי פעם ארגיש אמריקאי. אל תביני לא נכון, אני אוהב את המדינה הזו ופה ביתי, עם אשתי וילדיי, אבל אני מרגיש יותר איטלקי מאמריקאי. למעשה ביליתי את 25 השנים הראשונות בחיי באיטליה, ואז עברתי לניו יורק ב-1999. זה היה משמעותי לחיי לגדול באירופה, לא הייתי מחליף את זה בשום דבר אחר בעולם, זה דפוס חשיבה שונה.

בעבודותיך יש ביקורת על מנהיגים פוליטיים מכל העולם, אבל גם על התרבות האמריקאית. האם אתה מאמין בכוחה של ביקורת כזו להשפיע על המציאות?

כן. אני מאמין שאמנות יכולה לעזור ליצור שינוי. אנשים קצת שכחו את כוח השכנוע של אמנות, שירה וספרות, אולם אם חושבים איך ממשלות עריצות עדיין כופות צנזורה בברוטליות, קל להבחין שאמנות יכולה להשפיע על מציאות.

זו גם הסיבה שבגללה רציתי להיות אמן ולמעשה תמיד הייתי מעוניין בעבודה פרשנית חברתית, בתקווה שאוכל להשפיע ולקבל השראה מאחרים. חייבת להיות איזושהי אמת בטענה האנגלית המפורסמת של המשורר הרומנטי פרסי שלי – "משוררים הם המחוקקים הבלתי מוכרים של העולם", וזו הסיבה לכך שממשלות עריצות תמיד פחדו מהאמנים, הן ידעו זאת.

יש אסכולה באמנות שתופסת את תפקידה כבידור. אנו רואים התחזקות מגמה זו, אשר למעשה נותנת גיבוי לתרבות הצריכה והרייטינג. האם אתה מזדהה עם התפיסה של תפקיד האמן כליצן?
אני מסכים אתך שאמנות הופכת יותר ויותר לצורה של בידור, ואני מאמין שזה קורה מפני שארצות הברית, כבר דורות, היא הכוח הדומיננטי בשוק האמנות. אבל לא הייתי דואג יותר מדי, אני מאמין שהרבה מהדמויות הדומיננטיות בעולם האמנות היום לא יהיו רלוונטיות מחר.

לא באמת אכפת לי לשעשע קהל, לא אכפת לי איזו מדיה היא טרנדית או איזו אמנות נחשבת מגניבה, יש לי אפס עניין בתרבות הסלבריטי והטבלואידים. תמיד יהיה מקום למחפשים את השביל הייחודי שאינו מיינסטרים. עבורי, מה שחשוב הם מקוריות וחדשנות לאורך זמן.

אני אוהבת את התערוכה וחושבת שעשינו עבודה טובה, אבל קשה לי עם העובדה שלא ראית אותה. עיסוק באמנות כרוך במפגש אינסופי עם אכזבות. איך אתה מתמודד עם זה?
זה היה עונג גדול לעבוד יחד. אני חושב שאנחנו צריכים לשמוח על האופן שבו חשבנו והצבנו את התערוכה. באופן אישי אין לי חרטות על השינויים הלא צפויים מההצעה הראשונית, שנאלצנו להתמודד עמם, או על היצירות המעטות שלא הוצגו. אני לא רואה את חיי או את המקצוע כמפגש אינסופי עם אכזבות, לעומת זאת אני רואה אותם כהרפתקה מרגשת מלאה באתגרים גדולים. אני חושב שאמנים גדולים תמיד הצליחו להתמודד ולעשות עבודה טובה גם בנסיבות הכי גרועות.

לסיכום, האם תוכל לספר על פרויקט מעניין שאתה עובד עליו עכשיו?
אני עובד על תערוכת יחיד בגלריה Luis de Jesus בלוס אנג'לס. זה יספק לי הזדמנות לפתח עבודות חדשות מהסדרה "האחווה" שמוצגת במוזאון חיפה. אני נלהב להתחיל החודש את עבודת ההוראה החדשה שלי – קורס קולנוע ניסיוני באוניברסיטת ייל, ואני חושב גם ליצור סדרה חדשה שתתמודד עם בחירות 2016 לנשיאות ארצות הברית. אולי אפתח את "קרקס אמריקני" ואציג בניו יורק במהלך הבחירות.

סולמי, זוכה מענק קרן גוגנהיים בניו יורק לשנת 2009 בתחום וידאו-אודיו, הציג בתערוכות אמנות בינלאומיות, ביניהן במרכז פומפידו ובפאלה דה טוקיו בפריז, במוזאון ריינה סופיה במדריד ובמרכז לאמנות עכשווית במוסקבה.

תערוכתו "קרקס אמריקני" מוצגת בימים אלה במוזאון חיפה לאמנות, כחלק מאשכול התערוכות: "מאנדי וורהול ועד היום – התרבות, הצבע, הגוף". עד 1.5.2016

Federico Solmi

Federico Solmi

Federico Solmi

Federico Solmi

פדריקו סולמי, קרקס אמריקני, מראה הצבה, מוזיאון חיפה לאמנות. צילום: עדי פלומן

פדריקו סולמי, קרקס אמריקני, מראה הצבה, מוזיאון חיפה לאמנות. צילום: עדי פלומן

פדריקו סולמי, קרקס אמריקני, מראה הצבה, מוזיאון חיפה לאמנות. צילום: עדי פלומן

פדריקו סולמי, קרקס אמריקני, מראה הצבה, מוזיאון חיפה לאמנות. צילום: עדי פלומן

פדריקו סולמי, קרקס אמריקני, מראה הצבה, מוזיאון חיפה לאמנות. צילום: עדי פלומן

פדריקו סולמי, קרקס אמריקני, מראה הצבה, מוזיאון חיפה לאמנות. צילום: עדי פלומן

פדריקו סולמי, קרקס אמריקני, מראה הצבה, מוזיאון חיפה לאמנות. צילום: עדי פלומן

פדריקו סולמי, קרקס אמריקני, מראה הצבה, מוזיאון חיפה לאמנות. צילום: עדי פלומן

Federico Solmi

Federico Solmi

Federico Solmi

Federico Solmi

לארכיון הניוזלטרים

קבלו את כל העדכונים החמים ישירות למייל עם Redesign Update