איך היה היבול השנה

תערוכות גמר: 2015

במחלקות לתקשורת חזותית בבצלאל, בשנקר, ב-HIT ובוויצו חיפה מצאנו פרויקטי גמר מרשימים. הנה כמה שאהבנו

אם יש מי שתוהה אם אפשר לדבר על עיצוב ישראלי, אפשר לשלוח אותו לפרויקט הגמר של אלי מגזינר מהמחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, שסיפק עיצוב מקומי אבל כזה שמרגיש בנוח גם בעולם הגדול. "סרק" הוא לייבל ישראלי פיקטיבי עם עטיפות תקליטים שעיצב עבור שמונה הרכבי רוק אלטרנטיבי השרים בעברית ועוסקים בהוויית החיים כאן – אלימות, מלחמות, קושי כלכלי, ויחסים בין-אישיים. כשהחל לחקור את ההיסטוריה הוויזואלית של העיצוב בישראל, גילה שכמעט כולו נשען על מוטיבים לאומיים או סמלי טבע מקומיים, לכן הרחיק בחיפושיו עד לתרבות המסופוטמית, שבה מצא את אותו ייצוג "כמעט עירום, טהור, של אלימות לצד טבע". מכאן פיתח, בהנחיית אריק לרנר ונעם שכטר, שפה ויזואלית "המשתמשת באמצעים גרפיים בני זמננו, ושואבת השראה מהמקום ומההיסטוריה שלו – מארכאולוגיה מסופוטמית ועד לתנועת הכנענים".

אלי מגזינר

אלי מגזינר

 

 

אנסטסיה טיורין נולדה באודסה ומגיל חמש גדלה בין תל אביב ורמת גן. אמנם היא כבר לא עולה חדשה בארץ הצברים הדוקרניים, אבל עדיין היא מרגישה שונה, "מוזרה", בלשונה. "זהו הגן הזואולוגי הפרטי שלי", היא מעידה על פרויקט הגמר שלה במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר בהנחיית בתיה קולטון וקובי פרנקו. בפרויקט, כ-50 בובות אקספרסיביות, עשויות בטכניקות שונות, מחומרים מגוונים, חלקן יצאו מחפץ קיים, כולן קולאז'ים חומריים בעלי נפח. "הפרויקט הוא מחקר צורני אינטואיטיבי המבוסס על זיכרון תרבותי. אבא שלי, שבמקצועו היה טכנאי חשמל ועבד באולפן סרטים, אהב לגלף בעץ בעיקר מסכות של כל מיני תרבויות. משם התפתח הפרויקט לבריאת עולמות זואולוגיים מומצאים".

אנסטסיה טיורין

אנסטסיה טיורין. צילום: אחיקם בן-יוסף

 

 

סרטוני תורת המנהגים של זהר שרעבי מהמחלקה לתקשורת חזותית ב-HIT מטפלים בחן בנושאים לא מצחיקים כלל.

הפרסום עובד, יש לו כוח, וגם אם נדמה שאנחנו מודעים למניפולציות שהוא יוצר, זה לא המצב. בהנחיית איה עמיקם ביקשה שרעבי לבחון את אותם מקומות שבהם הפרסום הצליח כל כך עד שמסריו נטמעו והפכו לחלק מתפיסת העולם שלנו. רבים מהמנהגים והנורמות החברתיות שאימצנו אל חיי היומיום שלנו מקורם למעשה ביוזמות עסקיות. ואיך כל זה קשור לסלידה משיער גוף אצל נשים ולצורך של חברת ג'ילט להגדיל את רווחיה? בשביל זה תצטרכו להקליק.

 

 

אבי בן-זקן בורך בכישרונות רבים. הוא מנגן ומפיק מוזיקה, מצייר, מאייר ומצלם, ועכשיו גם יודע דבר או שניים על צילום קולנוע, עריכה, פוסט פרודקשן ועיצוב. "תביא לנו את הכישרון הגולמי שלך, אנחנו כבר נעצב אותך, זה המוטו", הוא אומר בחיוך על המחלקה לתקשורת חזותית בויצו חיפה. פרויקט הגמר – סרט באורך שש דקות בשם ננסלבן – הוא בעצם זיקוק של עשור, שבמהלכו חווה בן-זקן דיכאון, הסתגר שלוש שנים בחדרו בבית הוריו בקריית ים, ושקד על אלבום מוזיקלי בשם "ננסלבן", שהעבודה עליו מעולם לא הסתיימה. עכשיו, ממרחק הזמן, חזר לאותו ארכיון וידאו/סטילס במטרה להבין "מה השתבש". הוא התחיל לחבר את הדימויים זה לזה, חיבר להם "רסיסים" מהאלבום, והופתע בעצמו מהתוצאות שקיבל. בעזרתה והנחייתה של פרופ' טרי שרויאר יצר עבודה אישית מאוד, ובאותה עת אוניברסלית.   

 

 

"אנחנו חיים בחברה שמעדיפה דימוי והעתק על פני מקור, ייצוג על פני ממשות… האושר הוכרז לדת והקניון למקדש צריכה… מי שלא יעמוד בלחץ יחפש מסתור או גרוע מכך, ייבלע בהמון ותיעלם זהותו", אלו בין הדברים שמציינת עדי לזר בפרויקט הגמר בבצלאל "עכברים מורעלים מתרוצצים".

את הביקורת על חוליי החברה יצקה לזר בסדרת איורים רוויי צבע, עמוסי פרטים ודימויים. איורים שמתחילים בעט, ממשיכים בעיבודי פוטושופ, ומסתיימים בהדפסי רשת ידניים.

במסגרת הפרויקט בהנחיית נעם שכטר ויעל בורשטין, פנתה לזר, בסיועו של ירין כץ, מנהל קבוצת הפייסבוק "קורא בספרים", לכותבים שהציגו טקסט קצר מנקודת מבטם על המצב החברתי. הטקסטים הודפסו וצולמו במכונת צילום שוב ושוב, כשבכל פעם משוכפל הצילום האחרון, עד לטשטושו כדימוי המנותק ממקורו.

עדי לזר

עדי לזר

 

 

אל וויטק – דוב שאומץ בהיותו גור בידי חיילים פולנים בתקופת מלחמת העולם השנייה – התוודעה מריאנה רסקין משנקר במקרה, דרך הפייסבוק. סיפור לא ייאמן על דוב שליווה יחידה פולנית במלחמת העולם השנייה והפך לקמע שלה ולסמל גבורה. בעזרת אנימציית פוטושופ ושילוב אפטר אפקטס ליצירת תנועות המצלמה הצליחה רסקין לצקת בוויטק ובעלילות הדוב המיתולוגי הרבה קסם וחום, ולהעביר את יחסי האחווה והידידות יוצאי הדופן ששררו בין הדוב לבין רעיו החיילים.

 

 

כשהיא חושבת על המתח שבין פעולת המכונה התעשייתית והסרט הנע של קו הייצור ההמוני, אל מול המיומנות הידנית הנרכשת בעבודת קראפט, ניגשה שחף קנטור אל מחקר עבודת הגמר שלה בויצו חיפה אל בעלי מלאכה: צורפת, דפס, אופה, קדרית. בהתבוננת רבת שעות היא מצאה את עצמה מהופנטת לתנועותיהם.

"ידו המיומנת של בעל המלאכה והשימוש בכלי עבודתו יצרו מכניות מרתקת", היא כותבת. "במבט מהצד היה נראה שזיכרון השריר של בעלי המלאכה הוא שמוביל אותם בעבודת היד, תוך שמירה על מיקוד המחשבות בתנועה".

בתהליך עבודתה ביקשה לבחור תנועה אחת של כל אחד מבעלי המלאכה, לזקק אותה עד לרמת הקו ולתרגם אותה לפורמט דיגיטלי. האלמנטים הכמעט-טכניים החוזרים על עצמם נשזרו בעיבוד חומרי הגלם, וכמותם הסאונד המקורי. לצד המוצרים הסופיים שעבדו עליהם בעלי המלאכה מוצגות ארבע עבודות מושן עדינות ושובות הלב (בהנחיית שי גולן, עדה ורדי).

walidtry from shahaf kantor on Vimeo.

 

"הכתב", כותב בנצי בינדר, "הוא כלי פוליטי ומדיני ממדרגה ראשונה. אפשר לראות את זה במאה השביעית לפני הספירה, עת השתנה הכתב העברי מהכתב הקדום לארמי, ובעידן המודרני, כאשר בחרה טורקיה ב-1928 לשנות את הכתב הערבי לכתב לטיני כחלק מתהליכי המודרניזציה והחילון שקידם השלטון". בפרויקט הגמר שלו ב-HIT, בהנחיית עודד עזר, בחר בינדר לבחון איך היה נראה הכתב העברי לו מצאנו את עצמנו תחת השפעתן התרבותית של אתיופיה, קוריאה ודאעש. מסיבוב האותיות כלפי מעלה, כלפי האל, וחיבורן (בכיבוש הדאעשי), דרך הפיכת האותיות וחיבור הניקוד אליהן (באתיופי), או פירוק והרכבה תחת השפעת הכתב הקוריאני.

בנצי בינדר

בנצי בינדר

לעלילות החייל גל וגלגוליה של קופסת האוכל שהכינה לו אמו בדרכו מכפר תבור אל בסיס חיל האוויר שמדרום לבאר שבע הקדיש עובדיה בנישו משנקר את חוברת הקומיקס "מנת קרב". "זה סיפור קטן ופשוט על שביזות יום א'", מספר בנישו. בידיו של בנישו קיבלו הפרטים הקטנים והאנושיים בשגרתם של החיילים שמאחורי הצבא הכי חזק במזרח התיכון טיפול קומי אוהב.

זה אינו קומיקס טיפוסי. אין בו הקפדה על הפאנלים (ריבועי הקומיקס), למשל, ויש בו לא מעט עמודים שהם איורים "גדולים" שמתארים את ההתרחשות דרך פרטים רבים.

בבחירת הצבעוניות ביקש בנישו להתייחס לצבעים הישראליים האופייניים לסיפורי המדינה בשנותיה הראשונות – התכלת העזה של השמים, הירוק של שדות הקיבוץ, הכתום המדברי. כדי להיטיב לתאר את גיבורת העלילה – השביזות – בחר בנישו להעביר את הצבעים החיים דרך משקפיים אפורים. מנחים מעשיים: אסף חנוכה וכפיר מלכה. מנחה עיוני: ד"ר טל ברלי.

עובדיה בנישו

עובדיה בנישו

לחלק השני: פרויקטי גמר במחלקות לעיצוב קרמי וזכוכית, טקסטיל וצורפות של שנקר ובצלאל
אלי מגזינר

אלי מגזינר

אלי מגזינר

אלי מגזינר

אלי מגזינר

אלי מגזינר

עדי לזר

עדי לזר

עדי לזר

עדי לזר

עדי לזר

עדי לזר. צילום: מורן לזר פרבר

אנסטסיה טיורין

אנסטסיה טיורין

אנסטסיה טיורין

אנסטסיה טיורין

בנצי בינדר

בנצי בינדר

בנצי בינדר

בנצי בינדר

עובדיה בנישו

עובדיה בנישו

עובדיה בנישו

עובדיה בנישו

2

לארכיון הניוזלטרים

קבלו את כל העדכונים החמים ישירות למייל עם Redesign Update