לוחמת חופש

Architect Lori Brown. Image: Peter Bennetts. Courtesy of ArchitectureAu

Architect Lori Brown. Image: Peter Bennetts. Courtesy of ArchitectureAu

אדריכלית פמיניסטית אקטיביסטית:
לורי בראון מקדמת עולם טוב יותר

את ספרה "פרקטיקות פמיניסטיות: גישות אינטרדיסציפלינריות לנשים באדריכלות" כתבה לורי בראון (Lori Brown), מרצה לארכיטקטורה באוניברסיטת סירקיוז, ארה"ב, כשהבינה שהתחום שהיא מלמדת סובל ממחסור חמור במודלים נשיים לחיקוי. ספרה השני "מרפאות הפלה, מקלטים לנשים ובתי חולים: פוליטיזציה של הגוף הנשי", בחן כיצד חקיקה משפיעה ומעצבת את המרחב הפיזי במרפאות להפלה בארה"ב.
בשנה האחרונה בראון עובדת ב"נשים בארכיטקטורה", קבוצה שהקימה יחד עם האדריכלית נינה פרידמן במטרה לקדם הגינות וגיוון בתחום.

הפמיניזם שלה כוללני ומתמקד בצדק חברתי וברעיון כי שינוי מבני בפרקטיקה האדריכלית ייצור תחום טוב יותר לא רק לנשים אלא לכולם. בעבודתה היא מתארת כיצד על ידי שימוש בפריבילגיות ובפטרונות, האדריכלות ממסגרת אותנו, וכיצד פרקטיקות שמערערות על כך פותחות אותנו להבנה אחרת של המקצוע.

טניה דווידג' (Tania Davidge) מראיינת את לורי בראון:

מה את עונה כששואלים אותך "מה את עושה"?
אני אומרת שאני שילוב של אדריכלית, אמנית ואקטיביסטית. אני חותרת לשנות את תחום המחקר האדריכלי, ולהפוך את האדריכלות ליותר רלוונטית לכל האנשים. אני גם פמיניסטית, כך שאפשר לומר שאני אדריכלית פמיניסטית אקטיביסטית.

מהיכן בא האקטיביזם שלך?
אולי הוא תגובה לחוויותיי כסטודנטית שהיו לה מעט מאוד מרצות, כאדריכלית פעילה, כשהבחנתי שאין מספיק נשים לפנות אליהן, ולחוויותיי כמרצה, כשסטודנטיות באו ושאלו אותי "איפה אנשים כמונו בתוך זה? אנחנו לא לומדים עליהן".
כמו כן, לאורך השנים נעשיתי יותר מעורבת פוליטית. בניו יורק עבדתי על בתים של אנשים עשירים ביותר ועל חללים מסחריים סופר-יוקרתיים, ובשלב מסוים, זה הפך להיות "ממית נשמה". הבנתי שזה לא מה שתכננתי לעשות כשבחרתי במקצוע. מה שבאמת רציתי היה לשנות את העולם, אז חל מפנה בפרקטיקה שלי וגם בהוראה באוניברסיטה.

מה ההשלכות של אדריכלות פמיניסטית?
אם לא נהפוך להיות יותר כוללניים בנוגע לבסיס הלקוחות ומי הקהל שלנו, נהפוך להיות פשוט מעצבים לעשירים. ואני אומרת את זה בדרך המזלזלת ביותר.

אין מה לחשוש שעיסוק בצדק חברתי, דיור וקיימות – יחליש אותנו כאדריכלים. אנחנו כבר מוחלשים. כבר ויתרנו על הרבה מהמומחיות והידע. אלה נושאים קריטיים ויש לנו הזדמנות לסמן מחדש את הטריטוריה שלנו.

מה עם מימון? מי ישלם לנו בזמן שאנחנו חוקרים ומרחיבים את התחום? זו בעיה גם לגברים בתחום, אבל נחיתות כלכלית היא אחד הקשיים המרכזיים של נשים בחיים (ולא משנה מאיזה מעמד), ולכן בעייתי במיוחד.
אני מסכימה. אין לי תשובות, אבל חשבתי על כך. אם אדריכלות באמת מערבת את הקהילה, והקהילה מעריכה את השירות, אז יש הזדמנות ליצור מכך מודל כלכלי כלשהו. אני לא מציעה לחזור לשיטת בארטר, אבל כשאתה עובד מול קהילה ולא מול אדם, זו מערכת יחסים אחרת לגמרי. אני מסכימה שחייב להיות תשלום, אחרת זה מוזיל את ערך המקצוע שלנו אפילו יותר.

איך המחקר שאת עושה השפיע על הפרקטיקה שלך?
בעבר חשבתי על אדריכלות בצורה יותר מסורתית. היום היא לא חייבת להסתכם בבנייה. היא יכולה להיות מיפוי, גילוי, שיח. אני רוחשת כבוד רב לאנשים שיכולים לבנות, ולבנות טוב, מפני שזה קשה ליצור פרויקט וללוות אותו. לפעמים זה חסר לי, אבל אני חושבת שיש משהו מאוד ממריץ בנושאים "חמים" שיש להם השלכות על הפוליטיקה של המרחב.

אילו שינויים עיקריים לדעתך ישפיעו על תחום האדריכלות ויקדמו בו הוגנות וגיוון?

נושא המשא ומתן הוא חיוני. אם אנחנו יכולים להעלות את המודעות בקרב סטודנטיות ונשים שכבר עוסקות במקצוע בנוגע לאיך לנהל משא ומתן טוב יותר ולהשמיע את עצמן, זה מיד ייצור שינוי. אני גם חושבת שהקשר בין התחום לאקדמיה הוא קריטי.

Contested Spaces הוא פרויקט מעניין במיוחד המדמה את ההשפעה של הזכות לחופש הדיבור על המרחב מסביב לקליניקות להפלה בארה"ב, מרחב שלנשים רבות הופך להיות "מצעד בושה" דרך חומת מפגינים נגד הפלות. הפרויקט עוזר לדמיין את ההשלכות האדריכליות של מדיניות ציבורית.

אני נמצאת עכשיו בתהליך עבודה עם קליניקת ההפלות היחידה במיסיסיפי. אנחנו רוצים לצאת בתחרות למציאת פתרון לגדר למרפאה שתספק פרטיות ואסתטיקה. אני צריכה לעשות מחקר מקדים לתחרות, כי מחוקקים במדינה וחלקים גדולים מהקהילה אינם רוצים בהצלחת הבניין, ולכן הציבו שפע מגבלות ואילוצים. אני רוצה לנסח תחרות שתניב בסופו של דבר משהו שבאמת יהיה אפשר להתקין.

כאקדמאית וכאדריכלית, מה לדעתך הדברים החשובים ביותר שהיית רוצה שסטודנטים יישמו במקצוע?
הייתי רוצה שהם יבינו שהם סוכנים פוליטיים. עיצוב הוא לא אקט פסיבי, ולמעצבים חייבת להיות מודעות לכוח שיש בידם ולדרך שבה הם משתמשים בכוח הזה. מה שאנחנו עושים הוא חשוב מאוד, יש לנו אחריות, אדריכלות היא לא רק עיצוב הצורה הנהדרת הבאה. אנחנו צריכים יותר אנשים שישתמשו בכוח שלהם לעשות שינוי חיובי.

Pre-Easter anti-abortion protestors sidewalk queue in Louisville, Kentucky, April 2012. Image Nelson Helm, 2012. Courtesy of ArchitectureAu

Pre-Easter anti-abortion protestors sidewalk queue in Louisville, Kentucky, April 2012. Image Nelson Helm, 2012. Courtesy of ArchitectureAu

United States – abortion providers per state and county. Grey areas are countries with providers. Image from Lori Brown, Contested Spaces Abortion Clinics, Women's Shelters and Hospitals. Courtesy of ArchitectureAu

United States – abortion providers per state and county. Grey areas are countries with providers. Image from Lori Brown, Contested Spaces Abortion Clinics, Women's Shelters and Hospitals. Courtesy of ArchitectureAu

Tania Davidge (left) in conversation with Lori Brown after the Transform symposium in Melbourne, 2013. Image: Peter Bennetts. Courtesy of ArchitectureAu

Tania Davidge (left) in conversation with Lori Brown after the Transform symposium in Melbourne, 2013. Image: Peter Bennetts. Courtesy of ArchitectureAu

 

לארכיון הניוזלטרים

קבלו את כל העדכונים החמים ישירות למייל עם Redesign Update