פרפורמנס ארט ב׳  

דן זקהיים, בבל, מיצג בחירות 23.7.1984

דן זקהיים, בבל, מיצג בחירות 23.7.1984

ראשיתה של היצירה המיצגית בישראל

אמנות המיצג בסבנטיז ובאייטיז בישראל והקשר בינה לטקסי החגים בקיבוצים של שנות ה-20. חלק ב' למאמר על פרפורמנס ארט מאת ד"ר יגאל בן נון (לחלק א')

בשנת 1976 חידש תאורטיקן האמנות גדעון עפרת מילה עברית בשם ״מיצג״ כתרגום ל״פרפורמנס ארט״, אולם עודף תפוצתה הוביל יוצרים רבים לחפש שמות אחרים, ביניהם תאטרון חזותי, תאטרון אחר, תאטרון טוטלי, תאטרון רחוב, מופע, פעולה (אקט), תהלוכה, טקס, מולטימדיה, אמנות בין-תחומית, אינטר-ארט ועוד כינויים המעידים על מידת הגיוון בתחום.

בשנות ה-70 הנשגב והמופלא כיכבו באמנות המיצג, זו גם סיבת קרבתו לטקס הפולחני, האזוטריה הדתית והקמאיות המיתית. באמצעות שפה חדשנית ומתקדמת שולבו בהצלחה האקט הטקסי עם הרעיון החברתי, ובחלק מהמקרים טושטש הגבול בין אמירה אמנותית למחאה פוליטית וחברתית.

זכורים במיוחד עבודתו של מיכה אולמן מ-1972, שביצע אקט של החלפת אדמה שנחפרה מבורות בקיבוץ מצר ובכפר הערבי מיסר; מוטי מזרחי צעד לאורך ה"ויה דולורוזה" ב-1973 כשהוא נושא על גבו לוח כבד עם דיוקנו העצמי;

ופנחס כהן גן, שבשנים 1972–1973 חיבר שרוולים מפלסטיק בין מי מעיין בעין פשחה למים המלוחים של ים המלח, וגידל בהם דגים כאקט סמלי לבעיות הניתוק וניסיונות השתלבות עקרים. עוד בבולטים בשנות ה-70: משה גרשוני, אביטל גבע, מיכל נאמן, יהושע נוישטיין, מיכאל דרוקס, נורית טולנאי, מיכאל גרובמן וקבוצת לווייתן, אפרת נתן, גדעון גכטמן, עדינה בר-און, יוכבד וינפלד, חזי לסקלי, חיים מאור, גבי קלזמר ועוד קודם לכן קבוצת "העין השלישית" בראשות ז׳אק קתמור ומישל אופטובסקי. נראה כאילו אמנים אלה נשאו על כתפיהם אחריות ציבורית-חברתית כבדה מנשוא, שבמרחק הזמן מתברר שממשיכיהם בשנות ה-80 נטשו אותה.

עם המסגרות שיצירות מהתחום שגשגו בהן אפשר למנות את פסטיבל ישראל, פסטיבל עכו, אירועי תל חי, גלריה תת-רמה, פסטיבל שפיים, מסוף ניצנה, פסטיבל טבריה, גלריה שרת, דיזנגוף סנטר (תערוכה לבנה ותערוכה שחורה ביוזמת זיוה רון), מפגשי אמנים בטבע ביערות לביא, הראל, נס הרים ועוד (ביוזמת חנה שיר), פסטיבל יפו ותאטרון נווה צדק. ב-1988 הקימו דן זקהיים, תמר רבן וענת שן את עמותת "מקלט 209" במקלט ציבורי ברמת אביב, ויחד עם תאטרון הקרון של מריו קוטליאר שהוקם ב-1981 בירושלים, הפכו למוקדים ליצירה המיצגית.

אם בשנות ה-70 פעלו אמני המיצג בתוך חלל אמורפי ולנגד עיניהם עמד המינימליזם, הרי בשנות ה-80 כבר תחמו יוצרים את החלל, כשעומס ויזואלי ועושר דימויים במרכז הכובד.

היוצרים החדשים העלו את החיים המודרניים לדרגת טקס, כשפעולות טריוויאליות המתקיימות על הבמה הפכו ליצירה. כך נוצר קשר בין הבנאליה לבין האמנות, השולי הפך לעוצמה, קו גבול הפך לחבל דק, והאמנים התהלכו עליו בהתגרות.

במקביל לתמורות שחלו ביצירותיהם של אמני המיצג שקיבלו את הכשרתם בתחום האמנות הפלסטית, נוצר דמיון מפתיע בין יוצרי הנאו-מיצג לבין הזרם הפוסט-מודרני במחול, שנציגיו הם רות אשל, רות זיו-אייל, ניר בן־גל וליאת דרור, ובעיקר עבודותיה של נאוה צוקרמן, שהוצגו בפסטיבל עכו 1982, ו״5 צעקות״ בפסטיבל ירושלים 1985.

מתחומי תאטרון אחר, התאטרון הלא ספרותי והתאטרון הטוטלי, אפשר למנות את השפעתם של מרית בן ישראל, אלי הוז, יורם פורת ואמיר אוריין, לצד יוצרים שבאו מתחום תאטרוני בובות ומסכות כנטע פלוצקי, רחל ברקמן, הדס עפרת, מריו קוטליאר ונעמי יואלי. קבוצה לא פחות חשובה שתרמה להתפתחות המיצג בארץ היא של מוזיקאים כיוסי מר-חיים, ארי פרנקל, עדי עציון, נגה אשד, עידו אמין ואריק שפירא, שבעקבות החלילן מהמלין הוביל ביצירתו "ראשינו עטורים" תור ארוך של בני נוער במורדות הר ציון, וכישף אותם בשירי מולדת מתקופת החלום שלפני השבר. עם זאת, קבוצת המיצגנים המשמעותית ביותר מבחינה מספרית צמחה ישירות מתחום האמנות הפלסטית. חלקם ממשיכים ליצור בתחומי הציור, הפיסול או הצילום, בעוד אחרים מתמקדים בלעדית בתחום המיצג. אחדים, כעזרא אוריון, עדינה בר-און ויוסי צמח עדיין הושפעו מסגנון העשור הקודם ומן הנטיות הנאו-מושגיות של שנות ה-80, לעומתם אחרים היוו את עמוד השדרה של אמני המיצג במתכונתו החדשה, כמו אלדד זיו, אורי קצנשטיין, אלי דור כהן, לימור רויכמן, עמי ברקמן, קבוצת זיק, יוצרי מקלט 209, וקבוצת "סמרטוט" בהנהגת חוני המעגל.

בתחום הווידאו-ארט: מוטי מזרחי, רן שחורי, בוקי שוורץ, בני אפרת, אברהם אילת ומישל אופטובסקי יצרו בפילם או בווידאו יצירות הדומות מאוד למיצגניות, ובמחצית השנייה של שנות ה-80 גבר העיסוק בנאו-מיצג, והיו שראו בווידאו אפיק יצירה בלעדי, כהגר רבר, אורה גורפיין, משה מולר, איריס חבר, מיכל פלג, אורנה לביא ובעיקר מכלול יצירתו של חוני המעגל.

את שורשי המיצג אפשר לזהות בשנות ה-20 ועד שנות ה-50, כשבארץ רווחו מסכות החג ששילבו באופן אינטגרלי תחומי אמנות רבים והפכו את האתר למרכיב עיקרי, בעל משמעות סמלית, היסטורית ומיתית, ובלתי נפרד מהאירוע.

מסכות החג שילבו מחול, מוזיקה מקורית, כלי עבודה, תבואה, תלבושות, טקסטים מקוריים ועתיקים, זמרה, משחק, לכדי יצירה מורכבת: מצד אחד טקס מבוסס פולחן מקראי, ומצד שני שיקוף מציאות חלוצית-מודרנית. המסכות הטקסיות בוימו על ידי כוראוגרפים מתחום המחול האמנותי, ובמידה רבה אפשר לראות בהן אינטר-ארט, שכן הן היוו סוג של אופרות מודרניות המתבצעות באתר בטבע המעניק להן את אופיין הטקסי-מיתי, ופועל בו-זמנית על ערכים היסטוריים ומציאות עדכנית.

ראשון יוצרי המולטימדיה המוקדמת היה ברוך אגדתי, שיצר מחול חדשני ומ-1921 ערך "נשפים" – נשפי מסכות ונשפי פורים, תוך שיתוף פעולה עם ציירים כישראל פלדי ואריה אלחנני (ספוז'ניקוב) ועם המלחין חנינה קריצ'בסקי והשחקנית מרים ברנשטיין כהן.

את המסכות החקלאיות הראשונות ביצעו מרגלית אורנשטיין במשמר העמק (1930) ושתי בנותיה, יהודית ושושנה, ששיתפו פעולה עם השחקן משה הלוי והסופר מתי מגד. אחריהן פעלו ירדנה כהן, רחל נדב, גורית קדמן, רבקה שטורמן ובכירת אמניות המחול האמנותי המקורי שרה לוי-תנאי. המפגש בין יוצרת הריקודים לאה ברנשטיין לבין המשורר והמלחין מתתיהו שלם הוליד, מ-1927, סדרת חגי טבע שהחלה בקיבוץ בית אלפא, והמשכה בקיבוץ רמת יוחנן, שם התקבעו גם טקסי החתונה בנוסח קיבוצי. זמן רב לאחר מכן חזר האתר לככב בחלק מן היצירות המיצגיות של שנות ה-80, ולמרות המעבר לדיסציפלינת במה, אנו עדים להפגנות כוח ללא היעדר יומרה, שבהן הופכים מיצגנים את האתר, על רובדי משמעויותיו, למוקד אמנותי.

נזכיר רק את יוסי צמח, שבנה בהרי ירושלים 40 הרים כחולים מבטון בעזרת ישראלים (יהודים וערבים) והולנדים, ויצירותיהם של סמדר יערון ודודי מעיין: "זיכרונות דור שני בחיק העיר העתיקה" ו״ארבייט מאכט פריי״ (ואחרים, שחלקם נסקרו כאן).

כיום ממשיכים אוצרים ויוצרים לטפח סוגה שבין הפרפורמנס לווידאו ארט, ביניהם: יעל ברתנא, יסמין גודר, בן הגרי, שחר מרכוס, בועז ארד, רועי רוזן, קרן רוסו, קרן ציטר, ניר עברון, סרג'ו אדלשטיין, עינת אמיר, מעיין אמיר, אהד פישוף, אורי קצנשטיין, סיגלית לנדאו, אבי מוגרבי ואחרים.

רות אשל, צמר וברז, 1968

רות אשל, צמר וברז, 1968

גדעון גכטמן, מברשות (ימין), עגלה (שמאל)

גדעון גכטמן, מברשות (ימין), עגלה (שמאל)

משה גרשוני, מי ציוני ומי לא, 1978

משה גרשוני, מי ציוני ומי לא, 1978

מוטי מזרחי, מלך ירושלים, 1973

מוטי מזרחי, מלך ירושלים, 1973

מוטי מזרחי, מלך ירושלים, 1973

מוטי מזרחי, מלך ירושלים, 1973

ברוך אגדתי, עזבון בת שבע ויצחק כץ, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזיאון ישראל, ירושלים

ברוך אגדתי, עזבון בת שבע ויצחק כץ, מרכז המידע לאמנות ישראלית, מוזאון ישראל, ירושלים

ברוך אגדתי, נשף מסכות, 1931

ברוך אגדתי, נשף מסכות, 1931

שרה לוי-תנאי, להקת ענבל

שרה לוי-תנאי, להקת ענבל

מיכל נאמן, העיניים של המדינה, שנות ה-70

מיכל נאמן, העיניים של המדינה, שנות ה-70

פסטיבלי המחולות בקיבוץ דליה 1968-1944‎

פסטיבלי המחולות בקיבוץ דליה 1968-1944‎

יעל ברתנא, אינפרנו, 2013

יעל ברתנא, אינפרנו, 2013

בועז ארז, נמרוד, 2006

בועז ארז, נמרוד, 2006

סיגלית לנדאו, מחיקת גבולות עזקלון, 2011

סיגלית לנדאו, מחיקת גבולות עזקלון, 2011

סמדר יערון, משאלה מכוכב

סמדר יערון, משאלה מכוכב

אהד פישוף, פסאז׳, 2015

אהד פישוף, פסאז׳, 2015

אהד פישוף, הרצאה על ארכיטקטורה, 2012

אהד פישוף, הרצאה על ארכיטקטורה, 2012

ז'ק קתמור, מקרה אישה, 1969

ז'ק קתמור, מקרה אישה, 1969

ז'ק קתמור

ז'ק קתמור

תמר רבן

תמר רבן

יסמין גודר, See Her Change, צילום: יח״צ

יסמין גודר, See Her Change, צילום: יח״צ

קבוצת לווייתן בהנהגת מיכאל גרובמן, 1985

קבוצת לווייתן בהנהגת מיכאל גרובמן, 1985

בן הגרי, אינוורט, 2013

בן הגרי, אינוורט, 2013

גדעון גכטמן, חשיפה

גדעון גכטמן, חשיפה

 

לארכיון הניוזלטרים

קבלו את כל העדכונים החמים ישירות למייל עם Redesign Update